זה לא קל לחיות רוב החיים בחוסר ביטחון עצמי, להתמודד עם פחד של דעת הקהל, ולסבול מעקיצות של סובבים כלפי הטעם המוזיקלי שלך, אבל יותר כואב להרגיש הכי מחוץ לברנז'ה של אוהבי מוזיקה מקומיים ולדעת שהסיכויים להישמע ולהשפיע רק קטנים עם הזמן.
במשך הרבה שנים התמודדתי עם התחושות של בדידות וחוסר יכולת לחשוף את תשוקותיי למוזיקה. לאט לאט רצון לשתף את החוויות המוזיקליות שלי גדל עד שכבר לא יכולתי לשמור את הכל בתוך עצמי והתחלתי לשתף. חזרתי לקנות תקליטים, לצאת להופעות וגם לחפש דרכים לחלוק את החוויות עם עוד אנשים.
לפני כמה זמן נתקלתי באחת הקבוצות בפייסבוק בקריאות של גבריאלה לקחת חלק בשיתוף חוויות מהופעות שוליים מקומיות. לקח לי זמן להתבשל עד שצברתי אומץ וכתבתי לה מספר שורות על הרצון שלי להצטרף. והנה אני כבר כותב את המילים הראשונות שלי על חוויה טרייה מאתמול – אירוע השקת האלבום "עיר", אוסף של להקות צעירות ומעניינות מחיפה, שהתקיים בתל אביב במועדון כולי עלמא.
כרגיל לקראת הערב התחלתי להתלבט האם לצאת בכלל מהבית, במיוחד שבחוץ כבר התחיל להיות גשום. מיד עם צניחה של טיפת הגשם הראשונה גם המצב רוח שלי צנח. בכל זאת זרקתי על עצמי מעיל ויצאתי לכיוון תל אביב, ניצלתי את השעות הבודדת ביממה שמייצגות את פרסומי נדל"ן באזור מגורי, "חצי שעה מתל אביב".
הגעתי שעה אחרי פתיחת דלתות של האירוע ולמרות זאת לקח לי לפחות עוד חצי שעה לשבת בבר לפני שהלהקה ראשונה "מורחת לאקום" עלתה לבמה. זאת הייתה פעם השנייה שראיתי את "מורחת לאקום" בלייב. האמת שחיכיתי לראות אותם שוב מאז שראיתי אותם ב"אלטרנדיב"* בפעם הראשונה לפני קצת יותר מחודש (אלטרנדיב הוא אירוע השווה סקירה בפני עצמו).
בחזרה לכולי עלמא – אני תמיד מוצא את עצמי מוזר במועדונים תל אביבים, למרות האווירה המעולה והאנשים המיוחדים והיפים במקום, אני עדיין מרגיש כאדם זר ולא משתלב בנוף.
"מורחת לאקום" הופיעו ראשונים ובעטו באווירה המנומנמת של המקום עם דיסטורשנים וקצב של הסינגל האחרון שלהם "אתה היית", אותו שיר שגם מייצג את הלהקה בתקליט. למרות שראיתי מספר צעירים רוקדים בשלווה לצלילי גיטרות ושירה של ריקי בן דוד הסולנית של ״מורחת לאקום״, אני הייתי שקוע במחשבה על הצד האפל של המוזיקה שלהם, המילים, המשברים ודרך ההתמודדות והיכולת לתאר את התחושות באמצעות מוזיקה ושירה. בביצועים של "מורחת לאקום" יש גם הרבה השפעה של שנות ה90, וזאת נקודת החולשה שלי. נסחפתי להתרגשות שהזכירה לי תקופות פרועות ומרגשות של נעוריי…
מאוד נדהמתי לראות תאורה שמאירה את הבמה בכל מיני פרוייקציות וצורות. ראיתי כאלה רק בתמונות מהופעות ממועדונים בחו"ל, באותו רגע כעסתי על עצמי שלא לקחתי מצלמה. הופעה ראשונה הייתה ממש קצרה, לא יותר מ20 דקות, מה שהשאיר אותי עם הרבה טעם של עוד.
היה כל כך צפוף ברחבה מול הבמה. זזתי הצידה ועמדתי ליד ריקי מ"מורחת לאקום", אזרתי אומץ להגיד לה שהם נתנו הופעה מעולה וגם עשינו לחיים עם הבירות. הרגשתי הכי נבוך בעולם באותו רגע.
"סירנות" עלו וכמו תמיד לא השאירו שום פתח לאכזבה. נהייתי כל כך רגוע שנדמה לי שהתחלתי לרקוד, או אולי סתם להזיז קצת כף יד וכף רגל בהתאם לקצב, שזה לא מעט לאחד כמוני. בהופעה התאורה הייתה הכי מרהיבה, לא יכולתי לפספס וצילמתי מספר תמונות עם הטלפון. הסולנית הפתיעה הפעם וניסתה ליצור אינטראקציה עם הקהל, סיפרה על האלבום שעומד לצאת בקרוב וגם הסכימה לנגן שיר אחד להדרן, נדמה לי שזה לא היה מתוכנן.
–
הבנדקאמפ של להקת "מורחת לאקום"
הבנדקאמפ של להקת "מריחדג"
״הבנדקאמפ של להקת ״סירנות
אוסף שירים מחיפה – "עיר" שהופק על ידי בן ריפתין
חפרפרת - כל מה שקורה במחתרת 